דלקות בדרכי המין והשתן בגברים הן ללא ספק הגורמים המשמעותיים לבעיות פוריות הגבר. בהתחשב בעובדה לפיה כמחצית מכלל מקרי אי הפוריות בקרב זוגות ניתנות לייחוס לגבר, המסקנה היא כי השפעת זיהומים בדרכי המין והשתן על איכות הזרע, ובעקיפין על מערכת הרבייה הנשית, הם גורמים משמעותיים.
השפעות זיהומים בדרכי המין והשתן של הגבר עשויות להתבטא במספר כיוונים שונים. הכיוון הראשון הוא פגיעה ישירה או השפעות רעילות אחרות על הזרע, או באופן משני על נוזל הזרע. למרבה המזל, בעיות אלו ניתנות לטיפול בקלות למניעת השפעות מזיקות אפשריות. חיסול פשוט של הגורם הפוגע מתאפשר באמצעות תרופה.
ההשפעה השנייה ניכרת בהתפתחות הזרע, בין אם באופן ישיר או באמצעות פעולות עקיפות. חומרת התהליך הזיהומי עשויה להשפיע על הגוף, ובכך עשויה להסיט את האנרגיה המטבולית של הגוף כשהוא נלחם בזיהום בתהליך חיוני לצרכי הישרדות והתאוששות מיידיים, כגון סינתזה או הבשלת זרעונים.
מחקרים הוכיחו כי בעוד שמספר סוגי אנטיביוטיקה עשויים להשפיע על זיהומים במערכת הרבייה, סוגים אחרים עשויים להשפיע על איכות נוזל הזרע.
סוגי זיהומים במערכת הרבייה של הגבר
זיהומים המשפיעים על פוריות הגבר כוללים:
זיהומים בערמונית
ההגדרה הקפדנית המקורית של זיהומים בערמונית מכונה תהליך זיהומי או דלקתי בבלוטת הערמונית. במשך הזמן, הגדרה זו הורחבה בעקבות מחקרים אשר הראו כי בלוטת הערמונית יכולה להיפגם כתוצאה מחיידקים בגוף, כמו גם מהשפעת אנטיביוטיקה.
נתוני המחקרים סייעו לספק הבנה משופרת ביותר של מנגנון זיהומי חיידקים כרוניים בערמונית, וההגדרה הורחבה עוד יותר וכוללת זיהומים שאינם חיידקיים בלבד, אלא אף מצבים רפואיים נוספים. רוב המצבים הרפואיים הקשורים לזיהומים בערמונית כרוכים בכאב, ותופעה זו התפתחה כגורם המגדיר בעיות בערמונית.
סוגי חיידקי הערמונית ניתנים להבנה בקלות, אך עדיין לא ברור אלו אורגניזמים עשויים להיחשב פתולוגים. במקרים רבים הם מובנים מאליהם, אך גורמים אחרים עשויים להיות מבלבלים. בהעדר חיידקים או אורגניזמים כגון כלמידיה, עשויים להתרחש אורגניזמים מסיתים.
עדיין לא ברור אם תרופות מסוימות גורמות לתסמיני זיהומים חיידקיים, אך הם מעורבים בפוריות הגבר, במיוחד במקרי כלמידיה. בהעדר קשר ברור לסיבות, זיהומים בערמונית נותרים בגדר חידה, והשפעותיהם על פוריות הגבר אינן מוגדרות היטב.
זיהומים בשופכה
זיהומים או דלקת בשופכה עלולים לגרום לבעיות פוריות באמצעות השפעות ישירות של אורגניזמים זיהומיים על הזרע. למרבה המזל, זהו מצב נדיר, היות והתסמינים נגרמים על ידי מגבלה מתמשכת של חשיפה לזיהום.
הצטלקות רקמות לאחר זיהום מייצגת מנגנון פתולוגי עיקרי מפריע ןודוחה קליטת זרע על ידי הביציות ומפחית את מספר או נפח הזרעים. דלקת בשופכה עלולה להיגרם גם כתוצאה מאורגניזמים נדירים יותר כגון קנדידה אלביקנס, אך השפעתם על הפריון נוטה להיות במוגבלת, במיוחד אם הם מטופלים כראוי.
קיימות גם צורות זיהומים בשופכה העלולים לנבוע מחומרים מגרים כגון קונדומי לטקס, ג'לים קוטלי זרע, סבונים, מרככי כביסה, חומרי ניקוי או בשמים, המתבטאים אף בתגובות אלרגיות. תסמונת רייטר המתווספת לתסמינים מהווה חלק מקבוצת מחלות כלי דם קולגן, הנחשבות כגורם חריג יחסית לדלקת בשופכה. צורות אלו של זיהומים בשופכה מסבירות מיעוט קטן של מקרי בעיות פוריות.
זיהומים באשכים
זיהומים אלו עשויים לסכן פוריות באופן משמעותי. הרשת המיקרוסקופית המרכיבה את האשכים רגישה במיוחד לנזקי זיהום או דלקת. למרות שרוב הזיהומים האלו נוטים להיות מועברים במגע מיני, הם מתרחשים אף בטווח גילאים מוגדר היטב.
במהלך גילאי ארבעים עד חמישים מתרחשים שינויים בהתנהגות המינית, במקביל להגדלה הקשורה להזדקנות של היפרפלזיה שפירה ותסמין הרקה חסימתית, הגורמות לגברים לחוות זיהומי חיידקים בדרכי השתן. סוג החיידקים מפחית את הפוריות באופן חמור וכרוני.
גירוי כימי כתוצאה מריפלוקס שתן לצינוריות השפיכה עלול לגרום למצב כמעט זהה, לעיתים קרובות כתוצאה ממאמץ או פעילות גופנית נמרצת עם שלפוחית מלאה. בנוסף, עלולה להתרחש דלקת אינטנסיבית וניקוז עוקב אף בהיעדר זיהום חיידקים.
בדיקות גופניות
רמזים לגורמים לבעיות הפוריות מתאפשרים מבדיקה גופנית, אך גורמים הקשורים לדלקת או זיהום הם מעטים יחסית. זיהומים עלולים לגרום נזקים לאשכים, ולהיווצרות צלקות או ציסטות מוחשיות. בעוד שציסטות אינן התוצאה הבלעדית של זיהום, הדלקת עלולה לגרום לחסימת צינורות הזרע.
בדיקת הערמונית עשויה להניב מספר רמזים לאופי הזיהום. בדומה לכך, רגישות ערמונית עשויה לאותת על מצב דלקתי, וגם הצטלקות מוחשית של הפין או הנקבים, מספקים רמזים לנוכחות זיהומים במערכת הרבייה.
טיפולים בזיהומים במערכת הרבייה
הטיפול בזיהום חיידקים בדרכי המין והשתן חייב לקחת בחשבון מספר עקרונות: רגישות חיידקים וחדירותם למערכת הרבייה. רוב הזמן, רגישות חיידקים נקבעת באמצעות בדיקה פרטנית. במקרה זה, שני העקרונות האחרים צריכים לקבל קדימות.
אם הרופא החליט לטפל באחד האורגניזמים החשודים, הוא בוחר קבוצת טטרציקלין של אנטיביוטיקה. כלמידיה מטופלת עם מאה מיליגרם דוקסיצקלין פעמיים ביום למשך עשרה ימים או עם חמש מאות מיליגרם אריתרומיצין ארבע פעמים ביום. תרופות אלו יעילות וחודרות היטב לרקמת נוזל הערמונית והשופכה.
